לפעמים זה כמו קסם. מגיע אדם במשבר. כל מה שרואים זה את תוצאות הפגיעה ואת מנגנוני ההגנה שעטפו את העצמי בשכבות רבות ומערפלות. ואחרי כך וכך שעות, לפעמים במה שלמראית עין נראה כמעבר חד - אך למעשה הוא תוצר של תהליכים תת קרקעיים ממושכים והדרגתיים, המעטפת שהפכה למיותרת נושרת מאליה, חושפת עצמי יפהפה, על שירו הייחודי. לא משנה כמה פעמים הייתי עדה לקסם הזה, כל פעם מתמלאת פליאה והתרגשות מחדש נוכח כוחות ההחלמה הספונטנים המתגלים ומתעצמים, בהנתן התנאים המתאימים. לפעמים זה כמו קסם. לא כזה הטמון ברופאי נפש מלומדים ומחוננים, אלא פלא הבריאה, המצוי עמוק במבנה האנושי, רעוע ומוחלש ככל שיהא. וכל שהוא זקוק לו כדי להתממש הינו אחר שרואה את ציפור השיר הייחודית מעבר לשכבות המרובות המאפילות עליה. לפעמים זה כמו קסם. אתמול זכיתי להיות עדה לכך שוב. אין דבר מרגש מזה.